בנק העתודות של הודו דוחף ל“נטייה לאיסור” בכל הנוגע לחשיפה של בנקים לקריפטו
בנק ישראל של הודו (Reserve Bank of India – RBI) קרא למדיניות ש“נוטה לכיוון איסור” בכל הנוגע לקריפטו. ה-RBI ממליץ לאסור על בנקים ומוסדות פיננסיים להחזיק, לסחור או לקחת חשיפה לנכסי קריפטו—כולל סטייבלקואינים שהונפקו באופן פרטי—וכן לשמור את הקריפטו מחוץ למערכת הבנקאות המפוקחת.
במקביל, מחלקת המסים של הודו הזהירה כיבורסים מחוץ למדינה, ארנקים פרטיים ועסקאות peer-to-peer (P2P) קשות יותר לאיתור לצורכי מס—במיוחד כשפעילות עוברת לחו״ל או מתבצעת דרך עסקאות P2P מבוססות רופי. היא הוסיפה כי סטייבלקואינים עלולים להפחית את רמת השקיפות לגבי רווחים ורשומות הבעלות. רווחי קריפטו ממוסים בהודו בשיעור של 30%.
מאחר שרבים מהבנקים כבר נסוגו לאחר אזהרות קודמות של ה-RBI, הדחיקה הזו בקריפטו בהובלת ה-RBI עלולה להרחיק עוד יותר מסחר מערוצים שמפגינים תאימות רגולטורית. עבור סוחרי קריפטו, ההשפעה המיידית צפויה להיות סיכון רגולטורי גבוה יותר ולחץ אכיפה מוגבר, שעשויים לדכא את הביקוש המקומי גם אם הנזילות של השוק הרחב נשארת במקום אחר.
Bearish
זו הקשחה רגולטורית ישירה שמובילה ה-RBI: בנקים ייחסמו מכל חשיפה לקריפטו, כולל סטייבלקואינים שהונפקו באופן פרטי. בדרך כלל זה מפחית נקודות כניסה לשוק ומגביר חיכוך תפעולי לשחקנים מקומיים, מה שעלול להכביד על הביקוש לקריפטו בהודו.
בטווח הקצר, ההתמקדות של רשות המסים בפלטפורמות Offshore, בארנקים פרטיים ובפעילות P2P מבוססת רופי מצביעה על אכיפה מוגברת ועל לחץ דיווח. זה יכול לעודד התנהגות שמפחיתה סיכון (risk-off) ולהקטין פוזיציות ספקולטיביות.
בטווח הארוך, היעדר מדיניות לאומית סופית והעמדה של “נטייה לאיסור” מעלים את ההסתברות להגבלות נוספות, ומגדילים את חוסר הוודאות עבור עסקים ומשתמשים שפועלים בהתאם לכללים. מאחר שההשפעה הסבירה נוגעת יותר לנגישות וליכולת מעקב (traceability) של קריפטו מאשר ליסודות של טוקנים ספציפיים, הציפייה העקבית ביותר לתגובת המחיר היא שלילית (bearish) לפעילות קריפטו הקשורה להודו.